נאיביות של חובבנים

14/01/2024

כתיבה מקצועית לא יכולה שלא לשאת איתה איזושהי יומרה. לא יתר על המידה, אלא יומרה מקצועית. ככל שאדם לומד יותר להשתמש בכלים ובטכניקות, ככה הוא גם יודע לזהות מתי אחרים עושים בהם שימוש שגוי. בגלל שהוא מודע לשגיאות, יש לו את היומרה לכתוב ללא שגיאות. כמובן, תמיד יש שגיאות, אבל לפחות אפשר לכוון לכך שלא יהיו, וזה סוג של יומרה מקצועית. אדם שהוא מקצועי לא יכול להרשות לעצמו להיראות חובבן. סופר שהוא מקצועי לא יכול לכתוב מה שמתחשק לו. אלה החיים.

אבל יש משהו יפה בנאיביות של חובבן, של מתחיל בתחום, כשזה תחום יצירתי. יש משהו יפה בלגשש, בלנסות, בלא ממש לדעת מה אתה עושה. אתה חוקר, מתקדם לאט לאט. אתה אפילו לא יודע אם אתה מתקדם. כמו ילד בעולם חדש.

נאיביות לא אומרת לכתוב בצורה גרועה או לעשות טעויות מכוונת. זה פשוט אומר, להסתכל על הכתיבה כעל יצירה אישית יותר, שלא מחויבת לכל מיני להטוטים מקצועיים. בלי תחרות עם אף אחד. זה לכתוב בלי להתחשב בהרבה דברים שכותב מקצועי צריך להתחשב בהם, אבל לא כי לחובבן אין רצון להתחשב בהם, אלא כי הוא פשוט לא יודע שהוא צריך. כידוע, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". אלה החיים.

לכן יש מעין תום כזה שאי אפשר לזייף בסיפורים של מתחילים, או של אנשים שכותבים למגירה, או של מי שלא לוקח את הכתיבה שלו יותר מדי ברצינות ועושה ממנה מקצוע. לפני שמפרסמים משהו, או אפילו כל עוד לא מפרסמים משהו, לא חושבים בכלל על הקהל והקהל עצמו לא חושב על הכותב. לכן הכותב חופשי לעשות מה שהוא רוצה, גם אם זה "לא מקצועי". לפעמים אני אוהב לקרוא סיפורים "לא מקצועיים" כאלה, רק בשביל להיזכר איך זה היה לעשות צעדים ראשונים, וגם לקרוא סיפורים כאלה של אנשים שהכרתי, חסרי כל יומרה מקצועית.

לעמוד השער
לעמוד הבית