אני

מילי שמידט

אמנות הבידור

לצערי, ענף האסתטיקה הוא הענף הפילוסופי הכי פחות מוכר לאדם המודרני. לצערי, מפני שלאסתטיקה ולהיעדרה יש השלכות מיידיות. במובן מסוים, עם הסתייגות קלה, אפשר לומר שאסתטיקה היא הענף החשוב ביותר בפילוסופיה. אמנם אנחנו זקוקים לאתיקה ולפוליטיקה כדי לנהל את החברה, מטאפיזיקה ואפיסטמולוגיה הן בסיס אינטלקטואלי חשוב, אבל ללא האסתטיקה אנחנו עלולים לשכוח למה לטרוח בכלל.

אסתטיקה היא הענף בפילוסופיה העוסק בחקר האמנות והיופי, אך יש המשייכים אליה גם מושגים מופשטים נוספים, כמו צדק וטוב. ואמנם, ניכר שיש קשר כלשהו בין כל המושגים האלה. אמנות היא תחום היצירה האנושי שהעקרונות אסתטיים מושלים בו, אך האסתטיקה לא מוגבלת לעיסוק באמנות. לכן, על מנת להבין אמנות יש להבין עקרונות אסתטיים ואת השתלשלותם לכדי יצירות אמנות.

אמנות עצמה נדמית לנו היום כמעין כוכב מרוחק שאי אפשר להגדיר אותו, ואכן יש כאלה שטוענים שהם עוסקים באמנות אך אינם יודעים מה היא בכלל. עבורי אמנות תמיד נחשבה לכל אותם דברים שאנחנו יוצרים ואין להם שימוש, כפשוטו. כלומר, כיסאות משמשים לישיבה ומחבת משמשת לטיגון, אך נראה במבט ראשון שלציור ולספר אין שימוש עבורנו ואנחנו יכולים להתקיים בלעדיהם בקלות. זו הגדרה אינטואיטיבית ששמחתי לקבל אישור עבורה מפיה של איין ראנד, הפילוסופית האמריקאית, שמגדירה אמנות כ"ייצוג מחדש של המציאות על פי שיפוטו הערכי של האמן". במילים אחרות, יצירת אמנות היא איננה חפץ שמשמש אותנו לדבר מה בעולם, אלא היא משהו שמציג לנו את העולם. אמנות מוכרחה, במובן מסוים, להביט במציאות מחוצה לה. על האמן לדעת להסתכל בחוויות חייו ממעוף הציפור ולדעת לייצגן, בין אם בכתב, או בצבע, או בצורת פסל וכיוצא באלה.


אני חושב שחשוב להבדיל בין אמנות לבין סוגים שונים של בידור. האמנות, בהיותה חשובה כל כך לבריאותנו הנפשית, נחשבת כפסגת היצירה האנושית עד כדי כך שאנשים תולים את הכינוי "אמנות" בכל מעשה יצירתי שלהם שאינו מביא תועלת גשמית. משכך, כאשר אנחנו מגדירים אמנות כראוי ובעצם מוציאים מן הקטגוריה הזו את כל אותם מעשים שהם אמנם יצירתיים אך אינם אמנות, רבים המתקוממים כנגד ההגדרה. נסו להגיד לצלם או לטבח שהוא איננו אמן, וראו איך הוא מזעיף פנים. ההנאה מובטחת.

אך כאמור, אמנות היא רק תחום אחד של היצירה האנושית שכלול גם ב"שדה המחקר" שנקרא אסתטיקה. גם יופי, אושר וצדק שייכים לענף זה של הפילוסופיה, ואין סיבה להדיר ממנו את כל אותן פעילויות שהן לא אמנות, אלא בידור או אמצעי להנאה אסתטית.

כך למשל יתכנו תחומים כמו בישול, שאין בו "ייצוג מחדש של המציאות על פי שיפוטו הערכי של האמן", ולכן הוא ודאי איננו אמנות. ובכל זאת לא נגרע מעולם הבישול את יכולתו להעניק לנו הנאה, הן אסתטית והן חושית. כך גם עם תחום הצילום, שאיננו יוצר ייצוג מחדש של המציאות אלא מתעד אותה כפי שהיא. מכאן קצרה הדרך לדבר גם על כתבה עיתונאית, ונסיק מכך שלא כל מעשה כתיבה הוא בגדר אמנות.

ציור הוא סוג ידוע במיוחד של אמנות, עד כדי כך שלעתים כאשר אומרים "אמנות" מתכוונים בעצם לציור. ובכל זאת, לא כל ציור הוא אמנות. למשל, ציורים קישוטיים שמופיעים על רהיטים או על כלי בית. או לוגואים למיניהם, שגם הם מצוירים. לא כל אגרטל או שולחן הוא פסל. ולא כל שיר פופ שאנחנו שומעים ברדיו הוא יצירת אמנות מוזיקלית.

אין זה אומר שהדברים האלה פסולים. יופי והנאה הם רצויים ואף הכרחיים בחייו של כל אדם, אבל זה לא המקום להרחיב בכך. מה שחשוב הוא, לא כל דבר שנועד לנוי או לבידור הוא אמנות, ואין שום רע בקביעה הזו. בנוסף, לא כל יצירות האמנות שוות זו לזו. אנחנו מעריכים את ון גוך או פיקאסו, את ג'ויס או את דוסטויבסקי, בהתאם לשיפוט הערכי האישי שלנו. האם כל אלה הם אמנים? כן. האם הם טובים באותה מידה? לא בהכרח. יש אמנות גרועה. ויש גם בידור מצוין שאיננו אמנות, כמו המוזיקה הנפלאה של אלביס פרסלי. בינו לבין באך אין מה להשוות, שהרי הם לא שייכים בכלל לאותו תחום של העשייה האנושית. "אמנות הבידור" היא, כמובן, אוקסימורון.

הקביעות האלה שציינתי כאן הן אולי קטנות ולא משמעותיות במיוחד, אבל הן עוזרות לנו לחדד את האבחנה שלנו בנוגע לתחומים המגוונים שהאסתטיקה חוקרת, ולכן הן חשובות.

קטגוריות:

לעמוד השער
לעמוד הבית