מילי שמידט
מילי שמידט
השפה היפה בעולם
14/01/2024
יש לא מעט שפות שתמיד נשמעו לי מכוערות מאוד, עד שהתחלתי ללמוד קצת ולהבין מה המילים והמשפטים ששמעתי אומרים. לא רק התרגלתי לצליל, אלא התחלתי להבין, וזה בעצם כל ההבדל. זה קרה לי עם ערבית ומנדרינית, למשל, ועם שפות נוספות.
כל עוד אנחנו לא דוברים שפה מסוימת, היא לא נשמעת לנו כמו שפה. היא נשמעת כמו צלילים, רעש, מוזיקה, והיא יכולה למצוא חן בעינינו או לא למצוא חן בעינינו בהתאם לצליל שהיא משמיעה. צורם, חורק, מתנגן, וכיוצא באלה. אבל ברגע שלומדים את משמעות הצלילים, הם כבר מקבלים משמעות אחרת.
אני לא חושב שיש שפות מכוערות, יש פשוט שפות שאנשים לא מבינים. אבל החלק המעניין פה הוא הקסם הזה, של משמעות המילים. ברגע שלומדים את המשמעות שלהן השפה עוברת מתחום אחד, תחום המוזיקה, לתחום אחר, תחום הלשון והמחשבה. נראה שיש במוח שלנו מעין הפרדה, כמו מחסום כזה, בין שני התחומים, ולימוד השפה יכול לחדור אותו. ככה אוסף של צלילים שאין להם שום משמעות חוץ מהנאה או אי הנאה מוזיקלית, הופכים למילים ולמשפטים שמביעים רעיונות עמוקים. לא רק המילים עצמן, אלא גם מבנה המשפט, מיקום המילים בו והקשרים ביניהן. הכול הופך משמעותי וכאילו פותח עולם שלם, שקודם לכן היה נעול תחת הקטגוריה "רעש" או "צלילים חסרי פשר".
חשבתי על זה פעם, שלהכיר שפה מסוימת זה כמו להביט בעולם דרך חור המנעול. עם כל שפה שלומדים, הדלת נפתחת עוד קצת ועוד קצת, וכאילו העולם כולו משתנה. לדעת שפות זה לראות יותר מהעולם.
אגב, אולי אין שפות מכוערות בעולם, אבל השפה היפה ביותר היא היפנית.
ומה לגבי העברית? אני לא יודע. בעברית אני כמו דג במים, אני לא באמת מרגיש את המים עד שאצא מהם, אבל אני לעולם לא אצא מהעברית הרי. אני לא חושב שדוברי שפת אם יכולים להעיד עליה לכאן ולכאן, היא שקופה עבור רובם, אולי למעט משוררים.
קטגוריות: