האם אפשר להיות גם שמרן וגם אינדיבידואליסט?

25/05/2025

קשה להיות שמרן בעולם המודרני. זה לא ממש העולם שמפריע, כמו שזה חוסר ההבנה של השמרנות שגורמת לאי הבנות. מתוך זה, אני חושב שיש אבחנה שחשוב לעשות על מנת למקם את השמרנות במקומה הנכון בעולם הפילוסופיה הפוליטית. יתכן שזה יעזור לשמרנים בהכחשה לקבל את שמרניותם, או לפחות יאפשר למתנגדים להבין את הטעות שלהם, אם יש כזו. אכן, שמרנות היא מעין עוף מוזר: מצד אחד חופש כלכלי גדול וממשלה קטנה ומצד שני היצמדות למסורת והעדפתה על פני החופש האישי. לכאורה, השמרנות מלאה סתירות. לכן, על מנת להעמידה במקומה הראוי, נסתכל על שני מחנות שהפילוסופיה הפוליטית נוטה לראות בהן שני קטבים שלא ייפגשו לעולם.

אנו רגילים ליצור דיכוטומיה בין שני מחנות, הקולקטיביסטים והאינדיבידואליסטים, שהם לעומתיים זה לזה ולא יכולים ליישב את המחלוקות ביניהם. בדיון הזה, ליברלים כמובן הם אינדיבידואליסטים וסוציאליסטים, בין היתר, יחשבו לקולקטיביסטים. לצורך הדיון בזה, ראשית יש להגדיר היטב קולקטיביזם ואינדיבידואליזם, ולאחר מכן להציג את הקבוצה השלישית והלא מדוברת שיוצרת את הבלבול כולו.

בפשטות, קולקטיביזם היא האמונה שהפרט צריך להכפיף את בחירותיו לצרכי הקבוצה או לרצונות החברים בה. אם נסתכל על תא משפחתי, למשל, יתכן שאב המשפחה רוצה שבנו יהיה רופא, אך הבן רוצה להיות נגר. הקולקטיביסט יגיד שעל הבן לעשות את רצון האב, שהרי זה משרת טוב יותר את המשפחה שאליה משתייך הבן, והאינדיבידואליסט יגיד שעל הבן לעשות את רצונו, שמשרת אותו טוב יותר גם אם זה על חשבון צורכי המשפחה. נקודת ההפרדה פה היא לא "חירות הפרט" מול "מחויבות לכלל", אלא הבחירה. המחלוקת סובבת סביב הצורך של האדם לבחור, ומכאן שהיא רלוונטית אך ורק לדברים שהוא יכול לבחור. "חירות הפרט" כאן, היא רק ביחס לדברים שהם ברי בחירה. וזהו האינדיבידואליזם.

הדבר יהיה ברור יותר כאשר נציג את הקבוצה הפרוגרסיבית, שהיא מה שקוראים לו בטעות "אינדיבידואליסטית" והיא המקור לחוסר ההבנה של השמרנות. אז אם קולקטיביזם הוא שעבוד רצונו של הפרט לטובת הקבוצה, ואינדיבידואליזם הוא זניחת רצון הקבוצה לטובת רצונו של הפרט, מה היא הפרוגרסיביות?

פרוגרסיביות אכן מבקשת חופש גדול יותר לפרט, ולכן יש הנוטים לבלבל אותה עם אינדיבידואליזם, אבל נבחין למה מתייחס החופש שמבקשת הקבוצה הפרוגרסיבית. בעוד שאינדיבידואליזם דורש חופש בחירה, כלומר חופש ביחס לעניינים שהפרט יכול לבחור, הפרוגרסיביות דורשת חופש בחירה גם בנוגע לעניינים שאין הפרט יכול לבחור. אכן, זו הסתירה שהפרוגרסיביים חיים בה: הם רוצים לבחור את מה שאי אפשר לבחור. כלומר, את הזהות שלהם. כאשר אנחנו דנים ביחסים שבין הפרט לקבוצה אנו מחויבים להכיר בכך שיש קבוצות שהפרט בוחר להשתייך אליהן, ויש קבוצות שהפרט לא בוחר להשתייך אליהן.

הפרט לא בוחר להיות בן אדם, למשל. אני בן אדם ולא תרנגולת, ואני לא יכול לשנות את זה. הדבר נכון גם לגבי מוצא אתני, מין ביולוגי וכיוצא באלה. ישנם קולקטיבים בעולם שהאדם שייך אליהם בעל כורחו, ולא יכול להינתק מהם. הפרוגרסיביים מבקשים לשנות את זה, ולא נרחיב כאן בדיוק כיצד על מנת לשמור על מוקד הדיון, והוא, מה לכל הרוחות לעשות עם השמרנים?

בעוד שהאג'נדה הפרוגרסיבית מובילה לניתוק, או לניסיון להינתק, מכל הקבוצות ומכל הקולקטיבים, האינדיבידואליזם דוגל דווקא בהכרה בקולקטיבים שאליהם האדם שייך בעל כורחו. לכן, רק אדם רציונלי יכול להיות אינדיבידואליסט. על מנת להיות אינדיבידואליסט, האדם חייב להבחין בשכלו לאילו קבוצות הוא שייך ולאילו קבוצות הוא יכול לבחור להשתייך. אם נחזור לדוגמה של אב המשפחה, שרוצה שבנו יהיה רופא, הרי שהאינדיבידואליסט מאמין בזכאותו לבחור להשתייך דווקא לקולקטיב הנגרים. לעומת זאת, הוא לא עושה זאת מתוך ניסיון להינתק ממשפחתו ולהעמיד פנים שהיא חסרת משמעות. בחירת מקצוע, כמו גם בחירת בת זוג, למשל, צריכה להיעשות מתוך כבוד לקבוצה שאליה הפרט שייך בעל כורחו, לא מפני שהוא קולקטיביסט שמשליך אחורה את החופש שלו עצמו, אלא מתוך הבנה שכלית את שייכותו לקבוצה, את מקומה בחייו ואת מקומו בה. כבוד לקבוצה, ולא שעבוד אליה, הוא מה שמגדיר לדעתי חלק מרכזי מהאידיאולוגיה השמרנית. הרצון להינתק מכל הקבוצות הוא אשליה, וזו מלחמה שזורעת הרס בנפש האדם.

וכך, הפרוגרסיביים מבקשים חופש מ... כלומר, חופש מקבוצות שאליהן אנחנו משתייכים מעצם היותנו בני אדם, בעלי מין ביולוגי, מוצא אתני וכיוצא באלה תכונות. להשתחרר מהן ולבחור זהויות משל עצמך, זו השקפת החופש הפרוגרסיבית. אך האינדיבידואליזם מבקשים חירות, חירות הפרט, החירות ל... החירות לבחור קבוצות השייכות שלהם, שהם יכולים לבחור, והחירות ליצור לעצמם את גורלם. זו אבחנה קטנה אך חשובה בין חופש לחירות, שעוזרת גם כן להבין את ההבדלים בין שתי הקבוצות האלה.

לסיכום, אין שום סתירה בין שמרנות לבין אינדיבידואליזם. אינדיבידואליזם היא אידיאולוגיה שכלתנית, ביקורתית, שבאמצעותה יכול האדם מצד אחד להשלים עם מה שאין ביכולתו לבחור, ומצד שני להתוות את דרכו בעולם בתחומים שבהם הוא כן יכול לבחור. קולקטיביסט שולל את הבחירה, ומכאן את חיפוש האדם אחר האושר, ופרוגרסיבי שולל את הזהות, ומכאן את חיפוש האדם אחר האושר. מה שנקרא, הקטבים נפגשים, רק שבדרך הפרוגרסיביים מוציאים שם רע לכולנו. בהחלט אפשר להיות שמרן אינדיבידואליסט, והעובדה היא שרבים בעולם הם אכן כאלה.

לעמוד השער
לעמוד הבית