אמינות ושאלת קיומו של העולם

29/05/2024

Re:Creators היא סדרה שכבר הזכרתי, אבל יש בה הרבה רעיונות מוצלחים ולכן שווה להזכיר אותה שוב. אחד הרעיונות האלה, למשל, הוא שעולמות היצירה תלויים במידת האמון שהם מצליחים לעורר בקהל. בצורה קצת פחות מסורבלת, אפשר להסביר את זה כך: אם כתבת משהו והקוראים חושבים שהוא לא אמין, לא הגיוני, ומסרבים לקבל אותו, הוא ייעלם מהעולם הכתוב. בעצם, מה ש-Re:Creators אומרת הוא, שלעולמות כתובים יש היגיון נוקשה שאי אפשר לסור ממנו, גם אם אתה הוא זה שכתב את העולם מלכתחילה.

זו אמירה מרחיקת לכת, כמובן. איך יתכן שהעולם הכתוב מופקע בצורה כזו מידיו של הכותב? פה יש להניח עוד ממד לטענת הקיום של עולמות שכאלה. אבל מאיפה הגיעה הדרישה הזו, שמציבה הסדרה Re:Creators בפני הצופים שלה? כל מי שקרא פעם ספר גרוע מכיר את התחושה, ויודע גם למה הספר גרוע: גם בעולם שלנו, לעולמות כתובים חייבת להיות אמינות. חייב להיות להם איזשהו היגיון פנימי, גם אם הוא אומר שאפשר לירות זיקוקים בנפנופי שרביט או לעוף על מטאטא. האנשים, וגם הלא אנשים, חייבים להיות דומים מספיק לאנשים שאנחנו מכירים.

הם צריכים לדבר כמו בני אדם, להתנהג כמו בני אדם, להגיב כמו בני אדם, על כל קשת התגובות האנושית שקיימת בעולמנו שלנו.

אלא שהסופר לא תמיד מזהה את זה, ולכן לפעמים הוא סופג את חצי הביקורת "זה לא אמין" הידועים. כשהקוראים מסרבים להאמין למה שהם קוראים, ולא בגלל שהוא מלא דרקונים, חלליות וקומוניסטים אינטליגנטיים, הם יכולים להחליט שהחלק הבלתי אמין או אפילו העולם כולו מבוטל לגמרי. במובן זה, אם כן, בשאלת קיומו של העולם הכתוב יש כאן דיאלוג בין שני צדדים.

מצד אחד עומד "יוצר" העולם, מי שקבע את החוקים שלו. לפחות לכאורה. ומצד שני, מי שמקבל עליו את החוקים האלה ומאמין שהם אפשריים. הסופר לא בהכרח צריך את הקוראים כדי לדעת שהוא כתב משהו לא אמין, כמובן. ולכן, ובמילים אחרות, העולם כופה את הגיונו הפנימי גם על הסופר עצמו. זה מחזיר אותנו לרעיון שהעולם הכתוב מתקיים עוד לפני שהוא נכתב, למעשה, והוא נכתב על ידי הסופר רק מפני שהוא מתקיים.

אנחנו מוצאים פה שאלות מעניינות מאוד, ואפילו דרמטיות. אם ההיגיון הפנימי של העולם הכתוב קיים, והסופר מוכרח לאכוף אותו, האם הוא קיים ללא תלות בסופר? שכן, מן הסתם שאלת קיומם של עולמות כתובים היא לא שאלה בכלל, הם קיימים בצורה זו אחרת, במידה זו או אחרת, בהתאם לאמונותיו האישיות של הקורא בנושאי מטאפיזיקה. אלא, השאלה היא, האם עולמות כתובים יכולים להתקיים גם ללא הסופר?

האם הם עולמות עצמאיים?

שאלתי, ולכן אענה. בתור דואליסט, ברור לי שהמציאות כוללת שני מרחבים: מרחב החומר ומרחב הרוח. לצורך ההבהרה, הכיסא שלי והגוף שלי שייכים למרחב החומר. אך התודעה שלי, הרעיונות שלי, אלה שייכים למרחב הרוח. יש במציאות שלנו דברים שלא עשויים חומר, אפשר להגיד שהם "עשויים" רוח, ושני המרחבים האלה מקיימים בינם לבין עצמם אינטרקציה, אם כי אין לנו דרך להוכיח קשר של סיבתיות ביניהם.

לאיזה מהמרחבים האלה שייך הארי פוטר? בוודאי שהוא שייך למרחב הרוח. הוא לא עשוי חומר, אי אפשר לגעת בו, והוא לא יכול לקיים אינטרקציה פיזית עם גופי חומר במרחב החומר. למשל, הוא לא יכול לדפוק על הדלת שלי או ללחוץ לי את היד. לא רק הארי פוטר לא מסוגל לפעולות הפשוטות האלה. גם בילבו בגינס, ברוס וויין ודונטלו צב הנינג'ה לא מסוגלים. הם כולם שייכים למרחב הרוח.

אצל כל הדמויות האלה, אם נזהה סתירה בהתנהגות המצופה מהם או בתגובה שלהם לחוקי העולמות שבהם הם קיימים, נסרב לקבל אותה. אולי נשלח מכתבי מחאה או נכתוב פוסטים זועמים בפייסבוק. בכל מקרה, משהו ייראה לנו משונה. את ה"משונות" הזאת יזהה מצפן כלשהו שקיים אצלנו, מעין אינטואיציה, שמגדירה עבורנו מה הגיוני וייתכן ומה לא הגיוני ולא ייתכן. ילד שיורה זיקוקים מהשרביט שלו הוא דבר ייתכן, אבל הארי פוטר שמצטרף לכוחות הרשע של וולדמורט ומתנהג בצורה סדיסטית כלפי חבריו לשעבר, זה דבר שאינו ייתכן. וההבדל ברור.

האם במובן זה שבו הארי פוטר קיים, הוא קיים באופן בלתי תלוי בסופרת שכתבה אותו? ברור שהתשובה היא כן. את הארי פוטר ושאר דמויות מודרניות יחוו אנשים גם בעוד מאתיים, שלוש מאות או אלף שנים. מרגע שהדמויות האלה התחילו להתקיים, במובן שבו דברים רוחניים קיימים, הן יישארו לעד. ולכן, כפי שכתבנו בעבר במספר מקומות, מסתבר שעולמות כתובים הם למעשה "עולמות כיס" או "עולמות בועה", שמשמרים רגעים, מצבים ואנשים לעד במצב של חזרה נצחית: בכל פעם שנקרא על הארי פוטר, הוא יהיה ילד בן עשר שמקבל מכתב מהוגוורטס ומגלה שהוא קוסם. וזה מפני שאנחנו מאמינים שזה ייתכן.

כמובן, נקווה עבור הארי שהוא לא קיים במובן שבו אנחנו קיימים, שהרי אחרת כנראה שיימאס לו מאוד מהחזרה הנצחית הזאת. ואם כן, המסקנה הסופית שלנו היא, שאין קיום ללא אמינות. ומה שאנחנו לא מסוגלים להאמין שייתכן, לא מסוגל להתקיים אפילו ברוח, קל וחומר, שלא בחומר. שאלת קיומם של עולמות כתובים קשורה קשר הדוק לשאלת האמינות וההיגיון שהם מעוררים בנו, בני האדם.

לעמוד השער
לעמוד הבית