מותה של הנטיקה

23/02/2025

נטיקה, netiquette, היא הלחם שניתן לתרגם כ"אתיקת הרשת" או "אתיקת האינטרנט". המונח הזה מתאר את אוסף המנהגים וההרגלים שנועדו לסייע בניהול תקשורת ברשת. אמנם הרשת מתנהלת על פי פרוטוקולים סדורים ורבים מאוד, אך לא על תקשורת בין מחשבים אנחנו מדברים כאן. נטיקט עוסקת בתקשורת בין בני אדם. על פי וויקיפדיה העברית, "נטיקה היא התשובה לשאלה מהן אמות המידה להתנהגות במרחב האינטרנטי".

אותי זה שעשע, אבל אולי לא את אלה שלא זוכרים את ימיו המוקדמים של האינטרנט הביתי. אני מניח שכולנו מבינים מה זה נטיקה כמו שכולנו מבינים שצריך לאכול בסכין ומזלג, אבל החלק המשעשע פה הוא שכל זה כבר לא ממש רלוונטי לאינטרנט של ימינו.

כן, זו שוב פינת התלונות שלי על אינטרנט וטכנולוגיה ועל האנשים שמשתמשים בהם. אבל זה למטרה טובה. בעיקר, להפוך את האינטרנט למגניב שוב. אמנם אני מבלה זמן רב יותר משהייתי רוצה ברשת, אבל אני משתדל להפעיל את החוש הביקורתי שלי, ובתור חובב אבטחה, לנסות להבין מה מתרחש. ואמנם הנטיקה היא לא מושג מחייב או רשמי מטעם ארגון כלשהו, אבל בעבר היא הייתה נפוצה יותר.

בעבר, אנשים שמרו על הפרטיות שלהם, ואנשים אחרים ידעו לשמור על הפרטיות של זולתם. אנשים לא חשפו את זהותם האמיתית של חבריהם, פעולה שנקראת "דוקסינג", ורוב האנשים לא מיהרו לפרסם תמונות שלהם ברשת. אם מישהו היה מטריד במהלך דיון, תמיד היה מנהל שאפשר להזעיק כדי שירחיק את המשתתף הבעייתי. ואילו היום, האם עוד מישהו הבחין בכך שרק אות אחת מפרידה בין "הטרלה" ל"הטרדה"?

היום, "הטרלה" זה מגניב. להציק לאנשים ברשת, להגיב תגובות לא קשורות במסווה של חוסר הבנה, או סתם להמציא סיפורי בדים, הפך לטרנד מהנה שמביא גאווה לעוסק בו.

בכל זאת, יש ברשת בעיות גדולות יותר. אובדנה של הנטיקה הוא אובדנם של כללי הנימוס באינטרנט. הפגיעה מתרחשת בשני מישורים: בין משתמש למשתמש, ובין משתמש לאתר.

בין משתמש למשתמש, אין צורך להזכיר את התמונות הגסות שנשלחות מדי פעם לאנשים שלא מעוניינים בהן. זו אמנם דוגמה קיצונית, אבל ה"הטרלה" הנ"ל היא תופעה נפוצה הרבה יותר. כך גם דברי הסתה או שנאה, "שיימינג" שמאפשר לכל אדם להעלות כל אדם אחר למשפט שדה, ובכלל חוסר ההבנה של הסכנות ברשת. דווקא היום, כאשר יש בידי תוקפים ונצלנים כלים שלא היו להם בתחילת שנות האלפיים, מסוכן פי כמה וכמה להעלות תמונות שלנו לרשת. תמונות כאלה יכולות להגיע מהר מאוד למודלים זדוניים של בינה מלאכותית, שיכולים להפשיט אותן או ליצור חיקויים שלהן, או לשבץ אותן בסרטונים שלא בטוח שהמצולמים היו מעוניינים להימצא בהם. אני מקווה שהפחדתי.

פרסום פרטים אישיים הוא דבר איום ונורא. תחום ה-OSINT, מודיעין ממקורות גלויים, גם הוא השתפר והתפתח. חוקרי אוסינט גם הם נעזרים הרבה בכלי בינה מלאכותית, שמסוגלים למצוא הן פרטים דיגיטליים והן פרטים ממשיים, מתוך פרט אחד פשוט. מי שלא מפחד שימצאו את האימייל או חשבון הפייסבוק שלו, ודאי לא ישמח לדעת שאפשר בקלות למצוא גם את כתובתו הפיזית או את זו של בני משפחתו. מה גם, שגם ככה רוב האנשים נופלים להונאות גם דרך האימייל ומאבדים כספים רבים. אל תיתנו את האימייל שלכם לכל אחד.

זהו? רק התחלנו. בינתיים דיברנו על נימוס וכבוד בין משתמש למשתמש, ובין משתמש לעצמו. אבל בעיניי הזדון הגדול הוא בפן השני של אובדן הנטיקה: בין משתמש לאתר.

כל מה שציינתי למעלה, לא רק מתאפשר בזכות פלטפורמות צד שלישי. הן גם מעודדות אותו. הרי ודאי יש בין הקוראים כאן שגיחכו לעומת האזכור של פרסום אימייל או העלאת תמונות. הרי כולנו עושים את זה. הפלטפורמות שבהן אנחנו עושים את זה, מעודדים אותנו לעשות את זה. לשם כך הומצאו הלייקים, הפיד, התגובות, ושאר אלמנטים שלא התקיימו או לא היו נפוצים באינטרנט בגרסתו הראשונה.

במילים אחרות, מה שאני רוצה להתלונן עליו היום במלחמתי בטחנות הרוח האלה, הוא לא ההשתלטות על האינטרנט שביצעו התאגידים הגדולים. אלא העובדה שבמהלך ולשם ההשתלטות הזו הם יצרו מה שנקרא בשפה המקצועית "מלכודות דבש", שמדרבנות אותנו לוותר על הפרטיות ועל הפרטים האישיים שלנו. גם אם התאגידים לא ינצלו את המידע הזה לרעה, חה חה כן בטח, יש הרבה מאוד משתמשים רעים שישמחו לנצל אותו.

ילדים שגדלו ללא אינטרנט הוזהרו מהסכנות כשהם נחשפו אליו. אבל היום הרבה אנשים גדלו עם אינטרנט ביד מהרגע הראשון. עבורם האינטרנט מסוכן כפליים: גם כי הכלים לאיסוף מידע, לניצול ולפגיעה השתפרו, וגם כי, כמובן, מי שלא יודע את הסכנה בהכרח ייפגע ממנה יותר ממי שכן מכיר אותה.

אולי בהזדמנות ארחיב על התעלולים הפסיכולוגיים שאפשר לבצע על משתמשים תמימים כדי לגרום להם להפסיד סכומי עתק ואפילו לסכן את בריאותם ואת חייהם, אבל כאן כבר קצרה היריעה.

מה אפשר לעשות?

קודם כל, אפשר להירגע. אפשר להחליט שבאינטרנט אנחנו מתנהלים אחרת. בדיוק כפי שהיינו רוצים לחיות בחברה שיש בה כללי נימוס ודרך ארץ, כך אנחנו רוצים גם לגלוש בחברה כזאת. לפני שמגיבים כדאי לזכור שמהצד השני של המסך יושב בן אדם. אם הוא שואל שאלה בפורום, ולא יודעים את התשובה, לא צריך להתערב בבדיחות גסות או ב"הטרלות", שכפי שכבר הבנתם, הן שנואות עליי מאוד.

מכבדים גם את עצמנו. לא מעלים תמונות שלא לצורך. אין צורך לצלם ולהעלות כל דבר. ולפני שמעלים תמונה של חבר, חושבים פעמיים. אם אנחנו לא בטוחים שהוא מרשה לנו להעלות תמונה שלו, לא מעלים אותה. לכן אני לא מצלם ילדים, כאשר אני מצלם, כי אני יודע שההורים שלהם יעלו את זה לאינטרנט מבלי לקבל הסכמה מדעת.

אם אנחנו משתתפים בפורום אנונימי, לא חושפים שמות של אנשים שאנחנו מכירים. לא היכן הם גרים ולא את הגיל שלהם. זה רק מסמן אותם כקורבנות לתוקפים פוטנציאליים, שאולי גרים בסביבתם או מחפשים אנשים צעירים וחסרי ניסיון למעשי רמאות. לא עושים "דוקסינג" לאף אחד, ובטח שלא "שיימינג".

הרשת הייתה מאז ומתמיד מקום מסוכן. היום היא מקום מסוכן הרבה יותר משהייתה. אין צורך לעזור לתוקפים ולנצלנים, ואין צורך לגרום לאנשים להרגיש אי נעימות או עלבון. ובנימה זו, נקווה שהנטיקה תשוב אלינו במהרה, ונהפוך את האינטרנט למגניב שוב.

לעמוד השער
לעמוד הבית