השיבה הנצחית ואהבת הגורל

23/07/2024

בספרו "המדע העליז" משנת 1882, מציג פרידריך ניטשה רעיון מעניין ומרכזי לתורתו בשם "השיבה הנצחית". כך הוא כותב שם, בתרגום חופשי שלי מגרמנית:

"מה אם באיזה יום או לילה יתגנב שד אחריך, אל בדידותך הבודדה ביותר, ויגיד לך: 'חיים אלה שכעת אתה חי ושחיית עד עתה, אותם תיאלץ לחיות שוב ועוד אינספור פעמים. ולא דבר חדש יהיה בם, אלא כל כאב וכל תשוקה וכל מחשבה ואנחה, וכל דבר שעד לאין שיעור קטן הוא או עצום שבחייך, יהיה מוכרח לשוב אליך ובאותו הסדר והרצף, וכך גם עכביש זה ואור הירח הזה שבין העצים, רגע זה ממש ואנוכי גם כן. שעון החול הנצחי של הקיום יהא לנצח מתהפך ואתה עמו, גרגיר אבק!'

לא תשליך עצמך ארצך בשיניים רועדות ותקלל את השד על שכך אמר? או שמא חווית פעם רגע כה נעלה עד כי תענה לו 'אל אתה, ולא שמעתי דבר נשגב יותר מימיי!'"

בקטע זה מבקש ניטשה להציב בפנינו את הרעיון שביקום אינסופי שכמות החומר בו סופית, לא מן הנמנע שכל החומר יסתדר באותן הצורות ובאותו הסדר שוב ושוב ושוב. כלומר, נחיה גם אנחנו את חיינו שוב ושוב ושוב, בדיוק אותו הדבר, וללא השינוי הקל שבקלים. אך אין זו סתם טענה מטאפיזית, אלא ניסוי שמאפשר לניטשה להציב בפנינו שאלה אתית מובהקת: האם בשמחה נקבל בשורה כזו או בעצב ותסכול?

האם אנחנו מוכנים לקבל את כל מה שקרה בחיינו, ואת כל מה שעתיד לקרות, או שאנחנו מלאי חרטה ומתמרדים? זה אחד הרעיונות המרכזיים של ניטשה, ומיד הוא קושר אותו לאהבת הגורל ועונה על השאלה. אדם חייב להשיב בחיוב על שאלת השד ולשמוח, מתוך ההבנה שהחיים שלו הם תוצר בחירותיו וכך גם הוא עצמו. כלומר, אדם חייב לאהוב את עצמו כדי לאהוב תמיד את חייו ואת גורלו. במקום אחר כותב ניטשה "אל תאמר כך היה, אמור כך רציתיו!"

האם עלינו להיות שלמים עם כל הבחירות שלנו ולהבין שאי אפשר לשנות דבר אחד מבלי לשנות דבר אחר? האם עלינו לזנוח את החרטה לחלוטין? זו אחת השאלות המרכזיות של האתיקה בעיניי, ואהבת הגורל, amor fati אצל ניטשה, היא בהחלט תשובה טובה אפשרית אחת לה. קל להצדיק אותה כתשובה הבריאה והנבונה יותר: ודאי שעלינו לאהוב את כל חיינו שהביאו אותנו לכאן, ודאי שעלינו לאהוב את עצמנו ואת העולם שאנחנו חיים בו, ולהיות שלמים עם כל בחירותינו. זו הגישה הבריאה לחיים.

ובכל זאת, האם היא נכונה בהכרח? המענה על השאלה הזו שמציב פרידריך ניטשה הוא אחת מבעיות הקיום היסודיות שלי, כאשר בתקופות מסוימות אני עונה כן ובתקופות אחרות לא. קל לענות כן בתקופות מסוימות, אך לעתים נקלעים לקושי גדול שקל לחשוב על דרך להיחלץ ממנו בדיעבד, והתשובה כן לשאלה של ניטשה היא תשובה מתסכלת במיוחד. למה אי אפשר לומר "כן" לכול, למעט איזו בחירה קטנה? אולי אני מרוצה לגמרי מחיי, אבל הייתי צריך ללמוד לתואר בכימיה במקום לתואר במדעי המחשב? אולי אני אוהב את עצמי רוב הזמן, למעט פחד כלשהו שיש לי והוא מתסכל אותי נורא? לו רק הייתי חכם יותר עם הבחורה ההיא, או בחורה אחרת... אבל חוץ מזה, החיים שלי נהדרים! נפלא!

מתברר שבחיים האמיתיים, שלא מתרחשים בניסוי מחשבה ניטשאני, התשובה לא פשוטה כלל וכלל. יש דברים בחיינו שבאמת קשה מאוד להשלים איתם. כאשר דברים אלה לא תלויים בנו בשורה צורה או אופן, ויש מקרים מעטים כאלה, אולי באמת נוח יותר להשיב בשלילה על השאלה. אבל רוב הדברים שאנחנו לא מרוצים מהם הם תוצאה של הבחירות שעשינו: אנחנו בחרנו ללכת למקום מסוים בזמן זה ולא אחר, אנחנו בחרנו ללמוד מקצוע זה ולא אחר בבית ספר זה ולא אחר. אנחנו בחרנו לאכול בצורה מסוימת, להתרועע עם אנשים מסוימים, להתלבש בצורה מסוימת ולנהל את עצמנו ואת חיינו בצורה מסוימת. לעתים האפשרויות שעמדו בפנינו היו מוגבלות מאוד: מי שרוצה ללמוד באוניברסיטה בישראל חייב לבחור באחת האוניברסיטאות הקיימות. לעתים האפשרויות שעמדו בפנינו היו מרובות יותר: מי שרוצה להתחתן חייב לבחור באחת מחמש מיליארד הנשים על כדור הארץ, בערך.

כך או כך, אחת השאלות האתיות המשמעותיות ביותר עבור כל אדם היא שאלת החרטה וקבלת הבחירות שהוא עשה בחייו. השאלה הזו קשורה ישירות למידת האושר של האדם ואני מוצא שהיא שאלה קשה מאוד. למרות שאני נוטה בוודאות לתשובה מסוימת, "כן", והיא כנראה התשובה הנכונה, אני מכיר בכך שהיא לא בהכרח תשובתי הכנה.

לעמוד השער
לעמוד הבית