דיון קצר בעקבות האקסיומה האובייקטיביסטית "הקיום קיים"

12/02/2025

נתקלתי לאחרונה בטענה מעניינת למדי של הפילוסופית איין ראנד, אודות הקיום. לצורך הקדמה אבהיר רק שהמערכת הפילוסופית של איין ראנד נובעת לחלוטין, לטענתה, ממספר מצומצם של אקסיומות, שהראשונה בהן היא "הקיום קיים". במאמרה "המטאפיזי אל מול המלאכותי" היא כותבת, בתרגום חופשי שלי:

"קדימותו של הקיום (של המציאות) היא האקסיומה הקובעת שהקיום קיים, כלומר, שהיקום מתקיים במנותק מהתודעה (מכל תודעה), שהדברים הם מה שהם, שיש להם טבע מסוים, זהות."

אמירה שנשמעת סבירה והגיונית לכל אדם סביר והגיוני. אלא שבהמשך היא טוענת טענה מעניינת ומשונה ביותר שמבהירה יותר לעומק את האקסיומה הנ"ל. וכך באותו מאמר, בתרגום חופשי שלי:

"להבין את האקסיומה הקובעת שהקיום קיים, פירושו להבין את העובדה שהטבע, כלומר, היקום בכללותו, לא יכול להיווצר או להישמד, לא יכול לבוא לידי קיום או לצאת מקיום. בין אם אבני הבניין הבסיסיות שלו הן אטומים, או חלקיקים תת אטומיים, או צורה כלשהי של אנרגיה שטרם נתגלתה, הן אינן בשלטון תודעה או רצון או מקרה, אלא בשלטונו של חוק הזהות. כל אינספור הצורות, התנועות, צירופם או פיזורם של גורמים ביקום – מגרגיר אבק מרחף להיווצרותה של גלקסיה להופעת החיים – נגרמים ונקבעים בידי הזהויות של אותם גורמים המעורבים בהם. טבע הוא זה הנתון מבחינה מטאפיזית – כלומר, טבעו של הטבע הוא מחוץ לשליטתו של כל כוח רצון."

נתייחס לתחילת הטיעון הזה, שעל פניו מכיל טענה סתומה. שום דבר לא יכול להגיח פתאום אל הקיום או לעזוב אותו, וזו אקסיומה, כך הכותבת. אפשר למצוא ערך בטענה. למשל, אם נטען שהיקום נוצר באופן אקראי משמע שהדברים ביקום נוצרו באופן אקראי, ובפרט גם דבר אחד כלשהו מכלל הדברים שביקום נוצר באופן אקראי. אך לפי חוק הזהות הנ"ל, אם לאותו דבר שנוצר באופן אקראי אין תכונה כלשהי בטבעו ש"מאפשרת" לו להיווצר, לא יתכן שהוא ייווצר סתם כך. במאמר מדברת איין ראנד על יצירה אנושית, שהיא שינוי הסידור או ההרכב של דברים המצויים ביקום לכדי סידור או הרכב חדש. היא לא מתארת בריאה של משהו יש מאין, שלדבריה היא בלתי אפשרית. אכן, אם היקום פועל על פי חוקים סדורים ולכל דבר בו יש טבע משלו, ולאף דבר בו אין תכונת ההיווצרות יש מאין, אי אפשר שייברא שום דבר בכוחות עצמו, יש מאין.

המאמר מדבר על ההבדל בין מה שקיים ואיננו בשליטתנו, לבין מה שאנחנו יוצרים בעצמנו, בכוח הבחירה שלנו. אך אם נזנח את הנושא שלו, מהטענה של איין ראנד אפשר להגיע לשתי אפשרויות: הראשונה היא, צריך מישהו מחוץ לקיום, מחוץ למציאות, שייברא יש מאין את כל הדברים הללו שלא יכולים לברוא את עצמם יש מאין. האפשרות השנייה, שאותה מציגה ראנד ולכן איתה נמשיך, היא שהקיום תמיד היה, ישנו, ותמיד יהיה.

זהו רעיון מרהיב, בכל זאת, שמעלה מיד במוחי את טענותיהם של פרמנידס וזנון. על פי הפילוסופים היווניים הקדומים האלה המציאות כולה היא אחת, קבועה ובלתי משתנה. כל שינוי שאנו תופשים, הוא אשליה בלבד. אמנם, למען הסדר הטוב יש להבהיר שאיין ראנד איננה משתייכת לזרם המחשבה הזה ובהמשך הפסקה היא אכן טוענת שדברים ביקום משתנים באמת, אך הטענה הראשונית בדבר מציאות נצחית היא אותה טענה.

כאן אני נפרד מאיין ראנד לעת עתה, ואביא את דעותיי על הרעיון המשונה והיפה הזה. למשל, הוא יכול להיות מוסבר על ידי כך שהמציאות כולה איננה אשליה. כך אנו רואים בסרט "המטריקס". נניח שאנחנו נמצאים מחוץ למציאות וחווים אותה כמעין סימולציית מחשב. אמנם, בסימולציה נראה תנועה ושינוי אבל למעשה אנחנו כבולים למיטה עם תקע שמחובר לגזע המוח שלנו, והן אנחנו והן דבר מסביבנו לא זזים כלל. תפישה זו היא תפישה מתחכמת אמנם, שהרי במקרה זה המציאות המשתנה שאנו חווים היא לא המציאות, אלא סימולציה שלה.

נעשה אם כן צעד נוסף.

הבה נניח קיומה של ישות אחת, קבועה ובלתי משתנה, מושלמת, שמצויה בכל מקום. הבה נניח שאנחנו חלק קטן מן הישות הזו. אם כן, גם אנחנו ישות קבועה ובלתי משתנה, חסרת תנועה. כעת נניח את אותה הנחה שכבר הזכרנו: מה אם המציאות היא מעין חלום, ואכן יש בה מה שנראה כתנועה ושינוי, אך למעשה אין בה דבר מאלה. הפעם, אין "מציאות חיצונית", כך שלא נכון לדבר על אשליה או על סימולציה. אכן, ישנו "משהו" קבוע ובלתי משתנה שגורם לנו לחשוב שיש אי שם דברים בלתי קבועים, משתנים.

הפרדוקסים של זנון חביבים עליי מאוד, אך הם הופרכו לפחות בחלקם על ידי החשבון האינפיניטיסימלי. הפרדוקסים, שהסתמכו על הצגת הוכחות רציונליות לכך שהתנועה הנחווית בעולם האמפירי היא בלתי אפשרית, הפסידו בקרב זה למתמטיקה של ניוטון ולייבניץ. בכל זאת אני חושב שעוד כוח להם במותניהם, ואולי אעסוק בהם במקום אחר.

נותרנו עם איין ראנד, שטוענת שהקיום לא יכול להיווצר או להישמד. בעוד שזה נכון עבור כל אחד מאיתנו שחי את חייו ממש עכשיו, וחווה את העולם רגע רגע, פיסה פיסה, אני מוצא שזו קביעה שרירותית למדי. את הלוגיקה שמאחורי קיום האל פירטתי כבר במאמרים קודמים, אבל אולי יש טעם בהסבר נוסף.

ובכן, או שהקיום תמיד היה או שהוא נוצר באופן לא אקראי, על ידי ישות או כוח שיש להם היכולת לברוא יש מאין. לכאורה, יש כאן סתירה: אם אלוהים קיים, הרי הוא כלול בקיום, ואם קבענו שאין דבר בקיום היכול להיווצר יש מאין, חייב היה להיות משהו שיצר את אלוהים. מכאן, שהוא איננו אלוהים. אבל אם נבחר בהנחת היסוד של איין ראנד עצמה, הרי שאם יש אלוהים, תמיד היה אלוהים. לכן אין צורך בהסבר למוצאו.

כמובן, אין תמונת המציאות הזו מחייבת את אלוהים. אבל אם מבינים שאלוהים איננו כלול בקיום, כלומר הוא לא איזה "דבר" שנמצא במציאות אלא מעבר לה, אין שום בעיה להניח שהוא בורא יש מאין. וזה הרעיון שרוב האנשים מפספסים. אין זה פלפול לשם הפלפול, אלא דיוק בהגדרה: כאשר אנחנו מדברים על אלוהים, או על בורא היקום, ברור לנו שהוא נמצא מחוץ ליקום. אם יש מי שיצר את כל מה שמצוי, כלומר, את המציאות, אזי הוא מחוץ למציאות. איפה הוא ואיך זה יתכן, אלה שאלות אחרות.

אבל כאשר לא מדייקים בהגדרה וחושבים בטעות שבורא היקום כלול בבריאה עצמה, אפשר בהחלט להאמין שהקיום קיים מאז ומעולם, ולעולמי עולמים יתקיים. אנו כאן בבלוג זוכרים את אמירתו של היינליין על כך שהתשובות לכל השאלות המטאפיזיות הן תיאולוגיה, ואכן מתחנו את הגבול פה עד קצהו.

וכהערת אגב שלא נתעמק בה כעת, אם שום דבר ביקום לא יכול לצאת מקיום, אזי התודעה שלי שגם היא קיימת וכלולה בקיום, בוודאי אינה יכולה לצאת מקיום. משמע, היא תתקיים תמיד. ואני סבור שהתורה האובייקטיביסטית הרי תתנגד לקביעה הזו.

כך או כך, מתוך ההנחה שהקיום קיים מחוצה לי ולא מושפע על ידי המחשבות או הרגשות שלי אני לא רואה הכרח להסיק שהקיום תמיד היה ותמיד יהיה. הקביעה שקובעת כאן איין ראנד התמיהה אותי, והיא אכן קביעה שרירותית. למטרות ההבדלה בין מה שקיים ולא נתון לשליטת האדם, לבין מה שהאדם עושה מכוח רצונו, יתכן שיש בה ערך. ולמען ההגינות יש להודות שזה אכן הדיון המקורי שבמאמר אליו התייחסתי, ובהקשר זה אפשר להסתפק בקביעה שרירותית כזו. באופן רחב יותר, אני חושש שהיא לא יותר מאשר דעת הכותבת, דעה מעניינת ומעוררת מחשבה, אבל ודאי שאיננה מתחייבת מן האקסיומה, הנכונה בוודאי, שהקיום קיים.

לעמוד השער
לעמוד הבית