ג'ברווקי כדוגמה ליכולת האנושית לזיהוי שפה

18/07/2024

אנו נולדים ללא שפה אבל בעלי היכולת לזהות אותה, ובאמצעות הזיהוי הזה ללמוד אותה. דוגמה טובה לזה אפשר למצוא ביצירות נונסנס, או איגיון בעברית, בתנאי שהן מוצלחות. נבחן כעת את היצירה "ג'ברווקי" מאת הסופר לואיס קרול, שהתפרסם בכתיבת ספרי עליסה בארץ הפלאות, אפילו שהיה בכלל מרצה למתמטיקה.

  ‘Twas brillig and the slithy toves
  Did gyre and gimble in the wabe
  All mimsy were the borogoves
  And the mome raths outgrabe

הוא הבית הראשון בשיר "ג'ברווקי", ואם נבחן אותו היטב אנחנו יכולים להבחין, הפלא ופלא, באלמנטים של שפה. הרי ברור ש-slithy הוא שם תואר ו-gimble הוא פועל. אנחנו מבינים זאת למרות שרצפי האותיות האלה הם חסרי משמעות באנגלית, ועוד לפני שהמפטי דמפטי מסביר את המילים. האמת היא שלא ברור כיצד אנחנו מבינים את תפקידן של המילים האלה. האם זה מיקומן במשפט? או ה"צליל" שלהן, שמזכיר מילים דומות מאותן קטגוריות בשפה האנגלית? אולי המילים gyre and gimble מזכירות פעלים לדובר האנגלית?

טוב, האמת היא שבמקרה האנגלי אנחנו מרמים. יש לנו עזרה ממילות העזר שהן דווקא כן באנגלית: and, the, did, were וכיוצא באלה, שעשויות לרמז על תפקיד המילים במשפט. ובכן, נסתכל בבית הראשון של "ג'ברווקי" בשפה שאין בה מילות עזר כאלה: עברית.

  הבריל כבר, זחלצים קליחים
  חגוו ועגו בשבילל
  מסים היו הסמרלחים
  וחזרוני צרלל

מתוך "גבריקא", ורק כדי ליהנות עוד קצת נבחן את אותו הבית בתרגום עברי נוסף, בשם "פטעוני":

  בעת בשק ושלי פחזר
  באפסי חק סבסו, מקדו
  או אז חלכן היה נמזר
  ומתי ערן כרדו

וגם פה, אנו מזהים בקלות: "חגוו ועגו" הם פעלים, כמו גם "סבסו" ו"כרדו". "נמזר" ו"מסים" הם כמובן שמות תואר. "חלכן", "זחלצים", אלה שמות עצם. מה בשירים הללו רומז לתפקידן של המילים?

מעניין לראות איך יש לנו היכולת לזהות מעין שפה, גם אם לא שמענו אותה מעולם והיא למעשה חסרת כל פשר. זה שוב גורם לי לחשוב על שפות מתוכננות ועל המתכננים שלהן. שפות כאלה חייבות לייצר גם הן את התחושה הזו, וכל אוסף אותיות מומצא שקיים בהן צריך להישמע כמו פועל אם הוא נקבע כפועל, והוא צריך להישמע כשם תואר אם נקבע על ידי המתכנן שהוא כזה.

היכולת הזו לזהות שפה היא מה שמאפשר לנו ללמוד את שפת האם שלנו, וגם שפות זרות. שהרי כאשר מתחילים ללמוד שפה זרה, כל מילה בה היא לא יותר מאשר בליל אותיות חסר פשר. ואולי זו היכולת שאפשרה לבני האדם לפתח שפה מלכתחילה, ואם כך, אולי הפעלים שלנו לא נקבעו כפעלים על ידי ממציאי השפה הראשונים, אלא צירופי אותיות מסוימות פשוט "נשמעו" להם כמתארים פעולות. וכן לגבי כל סוג מילה אחר שקיים בשפה, כמובן.

לעמוד השער
לעמוד הבית