אני

מילי שמידט

מה שהשפה המתוכננת ג'ולו יכולה ללמד על שפות

את ג'ולו תכננה ידידתי הטובה, גיא פינקלשטיין, בעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, כשפה פשוטה ובעלת חזון. אדבר קצת על השפה ג'ולו ועל מה היא יכולה ללמד אותנו על שפות מתוכננות לעומת שפות טבעיות. ראשית, כחובב שפות מעולם לא התפתיתי לתכנן שפה כלשהי. להיפך, אני מוקסם מהיופי שבשפות הטבעיות, שהתפתחו בצורה אורגנית, ספונטנית, מתוך קבוצות של אנשים בהיסח הדעת. כששמעתי על ג'ולו, שאת האתר שלה אני ממליץ למצוא בקלות באינטרנט, החלטתי לבדוק במה מדובר.

אתר הבית של ג'ולו, מאת מוחה הנובע של גיא פינקלשטיין, מכיל פודקאסט שבו אפשר לשמוע את השפה מדוברת מפי גיא, וכן את חוקי הדקדוק וחזון השפה. החלק שהכי הרשים אותי הוא מילון ג'ולו עברית של 370 עמודים, עם מילים בעברית ותרגומן לג'ולו. הדקדוק פשוט מאוד וניתן ללמידה בפחות משעה אולי, ובעוד סדר המילים במשפט הוא גמיש, כמו גם מינם של עצמים, חוקי הדקדוק נוקשים למדי ולא מאפשרים משחק רב או שיקול דעת.

מבחינתי, החוקים האלה הם החלק החשוב ביותר בג'ולו. הם נקבעו בבירור על ידי אדם יחיד, גיא פינקלשטיין, שדובר שפות מסוימות. ההשפעה של אותן שפות על ג'ולו ניכרת ביותר. למשל, מערכת הזמנים בג'ולו היא ממש מערכת הזמנים הקיימת בעברית מודרנית: עבר, הווה, עתיד וציווי. ההגייה מושפעת, כפי שנכתב באתר עצמו, מספרדית, כך שג'ולו נקראת כפי שהיא נכתבת.

הנקודה המעניינת כל כך פה היא ההשלכה של החוקים האלה על שפות טבעיות. בעבר כתבתי כאן בתהייה על התפתחות השפות, הרי אף אחד לא ישב ותכנן אותן ובכל זאת יש להן חוקים משלהן. ג'ולו כדוגמה לשפה מתוכננת, ושפות מתוכננות בכלל, מוכיחות עד כמה זה נכון. כאשר אנחנו באים לבחון את התפתחותן של שפות טבעיות, ניכר שהן לא תוצר שכלתני של אדם בודד או של קבוצה קטנה. חוקי השפות הטבעיות הם מורכבים כל כך עד שהגיוני יותר להניח שדוברי השפה הסיקו אותם מהשפה שכבר בפיהם, ולא שבני אדם קדומים ישבו ותכננו שפה על פי חוקים שהמציאו.

רוצה לומר, שפה טבעית היא תופעה מתהווה שמתפתחת באופן ספונטני ללא ניתוב מלמעלה. כמובן, שפות מתוכננות כמו ג'ולו מאתגרות את תופעת הטבע הזו ומוכיחות במובן מסוים שאפשר גם אחרת. אך ג'ולו היא ג'ולו ועברית היא עברית.

בדומה לשפות מתוכננות אחרות, גם לג'ולו יש חזון. טיב החזון הזה, שנועד לספק אפשרות לתקשורת מהירה ופשוטה בין אנשים בעולם גלובלי, וגם ליצור שוויון ביניהם כדוברים, מעניין פחות מעצם קיומו של החזון. שוב, מה שמרתק פה הוא ההשלכה של אותו חזון ג'ולו על השפות הטבעיות. לאלה ודאי אין חזון, שהרי אין מייסד, ואף עם או קבוצה אתנית לא ניסח מניפסט אודות שאיפה או מטרה לשפתו.

וזה ההבדל בין שפות טבעיות לשפות המתוכננות. לא החוקים, אלא החזון. אמנם נכון שיש מטרה לשפה האנושית, והיא תקשורת ברורה בין בני אדם. אבל זהו חזון תועלתני ומופשט מאוד. החזון של ג'ולו אידיאליסטי יותר ושואף רחוק יותר. אם נחזור לחקור את ג'ולו בעוד אלפיים שנה, החזון הוא שיעיד שהייתה לה מתכננת בעלת אידיאלים ורעיונות מסוימים אודות העולם. אך לעולם לא נמצא הוכחה למתכנן של השפה האנגלית או הספרדית למשל, על אף היותן כבולות לחוקים מסוימים ולפונולוגיה מסוימת.


ג'ולו היא ניסוי מעניין שמעיד על יצירתיות, אך גם על מגבלות השפה המתוכננת. שהרי להבדיל משפות טבעיות שבהן חוקי הדקדוק נובעים מהשפה המדוברת, בשפות מתוכננות החוקים הם אלה שמגדירים את השפה. אני לא יודע עד כמה שפות כאלה יכולות באמת להתפתח כפי שעושות שפות טבעיות, ואני לא יודע עד כמה שפות מתוכננות יכולות להתעלות על הרגשות העממיים או הלאומיים הקשורים בשפות הטבעיות ולהחליף אותן. ואולי לכם יהיו תובנות אחרות לגמרי, ולכן אתם מוזמנים לקרוא באתר ג'ולו ולהאזין לה מדוברת ממש, ולראות מה היא יכולה ללמד אתכם.

קטגוריות:

לעמוד השער
לעמוד הבית