המטאפיזיקה הנאיבית

25/05/2025

בחקירותיי את המטאפיזיקה מצאתי שאלות רבות שאין עליהן תשובות. מצאתי גם שאלות שאפשר להציע להן תשובות הגיוניות יותר מאחרות, אך לא הוכחות. ולבסוף מצאתי שאלות שיש עליהן תשובה ברורה שאפשר להוכיח, ואלה השאלות הבסיסיות ביותר של המטאפיזיקה. לשאלות האלה ולתשובות עליהן אני קורא "מטאפיזיקה נאיבית". במקום לנסח את המאמר הזה כרצף של שאלות ותשובות, אכתוב פשוט מה טוענת המטאפיזיקה הנאיבית וחשוב מכך, מה היא לא טוענת.

אני מכנה מטאפיזיקה נאיבית את האמירה ש"מה שאתה רואה הוא מה שיש". כלומר, החושים שלנו, בתיווך השכל, מספרים לנו את כל הסיפור. הם אולי לא מספרים אותו לפרטי פרטים, אנחנו לא רואים אטומים למזלנו, אבל אנחנו רואים את העולם בצורה טובה מספיק כדי לחיות בו ולשגשג. שולחן הוא שולחן, קיר הוא קיר, אור השמש מאיר את הדברים והרוח שורקת כשהיא נושבת לנו על הלחי. הידע שלנו על העולם, שמקורו בפרשנות השכל לקלט החושים, אכן משקף את "מה שנמצא שם בחוץ".

כל מה שהחושים שלנו קולטים אכן קיים, והוא לא תלוי בנו. דברים ממשיכים להתקיים גם כשאנחנו לא קולטים אותם, כשאנחנו עוצמים עיניים או עוזבים את החדר. מטענה זו די ברור שהכוונה במילה "נאיבית" ככינוי למטאפיזיקה הזו, היא לתפישתו של ילד. ילדים לא שואלים שאלות "קשות" על הקיום, אלא הם פשוט מקבלים אותו. הם לא מהרהרים אם הקיר שהם נוגעים בו הוא אמיתי או תוצר של המטריקס, והם לא תוהים אם האדם שעומד מולם קיים רק בתוך הראש שלהם או שגם אחרים רואים אותו. אני טוען שזו התפישה הנכונה ביחס למציאות.

ויחד עם זאת, גם חוויות פנימיות קיימות. חוויות אלה לא מתווכות לנו על ידי החושים, אבל אנו חשים אותן. רגשות, אמונות, מחשבות. המטאפיזיקה הנאיבית לא טוענת שרק מה שבחוץ קיים, אלא גם מה שבפנים קיים. אם נרצה נוכל להגדיר "דרגות קיום", רעיון יפה שקראתי אצל הרב דוקטור משה רט, שמתאר את הקיום כמעין ספקטרום ולא כמצב בינארי. יש דברים שקיימים יותר ויש דברים שקיימים פחות. הסטנדרט הוא היחסים שבין הדברים הקיימים לבינינו.

לדעתי, דווקא הדברים החיצוניים קיימים יותר. הם מצויים בעולם ולא תלויים בתודעה שלי, והיא לא יכולה לשנות אותם. המחשבות שלי גם הן קיימות, אבל דרגת הקיום שלהן נמוכה יותר, אני יכול לשנות אותן מבלי להניף אצבע. ואילו לא הייתי קיים, גם הן לא היו קיימות, ולכן הן תלויות בי. שוב, אני חושב שזו התפישה הנכונה ביחס לקיום.

סיבה ותוצאה גם הם קיימים. אם קודם אכלתי, עכשיו אני שבע. הדבר נעוץ בכך שעבורנו כבני אדם שחיים בעולם החומר, הזמן נע בכיוון אחד וללא הפסקה. במילים אחרות, אם הנחתי את המפתחות על השולחן ולא הזזתי אותם מאז, הם יהיו שם גם בעוד חמש דקות. לכן אני יכול להרשות לעצמי את הביטחון הפסיכולוגי הדרוש כדי לחיות את חיי. תארו לכם אדם ששוכב לישון בלילה, וכל הזמן שואל את עצמו אם יש מפלצת מתחת למיטה. הוא יכול לבדוק ולוודא בעיניו שאין, אבל ברגע שיחזור למיטה הוא שוב יתהה: "ואולי עכשיו דווקא יש?" איך אפשר לחיות בצורה כזו? אנו מוכרחים לקבל את העובדה שהעולם לא תלוי בתודעה שלנו, שחומר לא מופיע סתם כך יש מאין, ולא נעלם ללא סיבה.

החשיבות של המטאפיזיקה הנאיבית היא, בין היתר, בכך שהיא מאפשרת לנו לפעול בעולם מתוך ידיעה וביטחון. בנוסף, היא מאפשרת לנו מכנה משותף רחב ככל האפשר לשיתוף פעולה, שגם הוא חיוני לחיים של אושר ושל שגשוג. אנחנו לא יכולים לחיות ללא המטאפיזיקה הנאיבית, הקבלה של העולם כפי שהוא, כמו ילד, בלי להרהר בכל דבר, ובלי לנבור לנצח בשאלות שאין לנו תשובה ברורה עליהן.

מטאפיזיקה נאיבית היא השיטה הנכונה והטובה ביותר לחיים בעולם, אבל נשים לב שהיא אינה שוללת שאלות עמוקות יותר אודות העולם. אלא שיש להכיר, כפי שכתבתי בעבר, שהתשובות לשאלות רבות במטאפיזיקה הן כבר בתחום התאולוגיה. כאשר יש לנו ראיות מוצלחות לעניינים כאלה, אפשר לחיות איתם ואפילו ללמוד מהם. לעומת זאת, יש שאלות שעליהן אין תשובות, ולחקור ולחקור בהן לנצח לא מניב שום תועלת פרודוקטיבית.

מטאפיזיקה נאיבית מתייחסת לעולם הזה שבו אנו חיים. אך היא לא שוללת ולא יכולה לשלול עולמות אחרים, שאיתם אין לנו שום היכרות. האם קיימים עולמות שבהם חוקי הפיזיקה אחרים? יתכן. אך הם לא רלוונטיים לחיים שלנו. ואם נגיע אליהם? אז נפעל בהם בהתאם, והם עדיין לא רלוונטיים לחיינו כאן, כל עוד אנחנו כאן. מטאפיזיקה נאיבית לא שוללת את קיום האל, שהוא מעבר לעולם הזה. אנחנו יכולים למצוא בעולם ראיות חזקות לקיומו, שהחזקה בהן היא קיומו של העולם עצמו. ודווקא קבלת העולם כאובייקט חיצוני לתודעה, שקיים ללא תלות בה, מחזקת את הראיה לקיום הבורא. אכן, קיום האל איננו אקסיומה. קיום העולם כמערכת סגורה שלא תלויה באינדיבידואל היא האקסיומה, שממנה נובע קיום האל.

המטאפיזיקה הנאיבית לא שוללת גם את קיום הנשמה, הרי מתוך החוויה האישית אנו מכירים בקיומה של התודעה ושגם אם היא נובעת מהחומר, היא עצמה איננה חומר ואין לה דמות החומר. אך לדיונים האלה אין לי כוונה להיכנס כאן. מאמר זה נועד להבהיר מצד אחד את השיטה שבאמצעותה נכון, לדעתי, להתנהל בעולם, ומצד שני להעלות מודעות לכך שבעוד שישנן שאלות עמוקות מאוד בעולם המטאפיזיקה, יתכן שהמרדף אחר תשובות עליהן הוא מרדף שווא, שבסופו של דבר עלול להזיק יותר מלהועיל.

לעמוד השער
לעמוד הבית