האינטרנט, אז והיום, ולאן

25/06/2024

כמו שכתבתי מספר פעמים, האינטרנט של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים היה סוג של קסם. הוא אפשר להיחשף להרבה מידע חדש, לתקשר עם אנשים מכל רחבי העולם אבל גם מהארץ. הרבה חברים הכרתי דרך האינטרנט. חלק מהיופי בו היה האנונימיות, שדווקא אפשרה להיחשף הרבה יותר, לדבר על נושאים עמוקים ולהגיע למקומות שבפנים גלויות קשה יותר לגעת בהם. הרבה סדרות, סרטים ומשחקי מחשב הציגו את "העולם שבתוך המחשב", כסוג של מקום פלאי ומלא קסם, בלי מציאות מדומה כמו שיש היום. "המטריקס" הציג דמויות שפונות אחת אל השנייה בכינויים מגניבים, "ניאו", "טריניטי", "סוויץ'", בדיוק כמו הכינויים שהיו למשתמשים באינטרנט בעולם האמיתי.

האינטרנט היה פלטפורמת תקשורת שאפשרה לאנשים פשוטים לשוחח אלה עם אלה, ולפרסם את התכנים שלהם בעצמם באתרי טקסט פשוטים עם מעט תמונות. השפות העיקריות שהאינטרנט היה "בנוי" מהן היו html ו-css, שהן אפילו לא שפות תכנות וכל אחד יכול ללמוד אותן בקלות. למדתי הרבה מהאינטרנט ואני חושב שהוא כלי חשוב, וכמו כן, חשוב לשמר את האיכויות שהופכות אותו לכזה.

אבל כשהייתי בצבא האינטרנט "השתדרג" למה שנקרא Web 2.0, גרסה של הרשת שבה המשתמשים לא מעלים תכנים בעצמם ומתקשרים באופן חופשי, אלא הכול נעשה דרך פלטפורמות גדולות יותר. פייסבוק היא הדוגמה הברורה לזה. פייסבוק בונה את הפלטפורמה שלה, ואתה מוזמן להעלות את התכנים שלך לשם, תחת הכללים של פייסבוק. עוד דבר שפייסבוק הביאה לעולם הוא מותה של האנונימיות, שלפי מחקרים הובילה לעלייה במחלות נפשיות ובהפרעות אכילה, כאשר אנשים התחילו לחשוף את עצמם ולקבל גם ביקורת על האופי או המראה שלהם. מה גם, שזה מקל מאוד על תוקפים לגלות את זהותו של האדם שהם מבקשים לתקוף.

האינטרנט הלך והתמלא בשפת התכנות JavaScript, שיכולה לעשות דברים נפלאים אבל לא תמצאו אותה באתר הזה כלל, דווקא בגלל שכל האתרים המודרניים בנויים בעזרתה. כך עלו חסמי הכניסה בפני אנשים שפעם היו יכולים להקים אתר בקלות, והיום הם צריכים ללמוד את ג'אווהסקריפט על כל ספריותיה ותוספיה. לכאורה, כמובן, וזה מה שהאתר הזה נועד להוכיח.

בתור משתמש כבד באינטרנט מאז נעוריי, וכאמור בתור אדם שראה בו יתרונות רבים, שמתי לב שהאינטרנט נעשה לי משעמם מאוד. אתרים שגלשתי בהם פעם נעלמו, כל החיפושים במנועי החיפוש מובילים לאותם חמישה או שישה אתרים גדולים. פייסבוק המציאה את סיוט הגלילה האינסופית, כך שאתה מוצא את עצמך מעביר יום שלם באתר אחד. גם יוטוב לא חפה מזה, ומציעה לך סרטון אחרי סרטון אחרי סרטון. כל חוויית הגלישה שלי, ובהחלט גם של כל אדם אחר, הפכה לשיטוט סתמי בפייסבוק, קריאת עיתונים כמו YNET, קריאה בוויקיפדיה וצפייה בסרטוני יוטוב. האינטרנט הלך והתנוון והפך לסתם עוד גימיק משעמם, נשלט על ידי תאגידים גדולים שמשתמשים בטריקים שונים ומשונים כדי להשאיר את המשתמש באתר כמה שיותר זמן.

אני מאמין שכל אדם צריך אתר. הרבה מהדרך להחזיר לאינטרנט את התפקיד המועיל שלו, הוא עניין של החלטה אישית ומשמעת עצמית, ובזה אי אפשר לשלוט. אנשים מחוברים כל הזמן, וככה זה. אבל מה שכן אפשר לשנות הוא, לדחוק את רגליהן של הפלטפורמות הגדולות באמצעות אתרים אישיים לשיתוף במידע, בתחביבים או בדברים אחרים. בדיוק כמו שכל אדם רוצה בית משלו, רכב משלו, ולא השכרה, ככה כל אדם צריך שתהיה לו חתיכת אינטרנט משלו. בלי צנזורה, בלי הגבלות, בלי מניפולציות. ככה התקשורת שלנו יכולה להפוך לעמוקה יותר, במקום לתקשורת של לייקים ותגובות. ככה כל אדם יכול להביע את דעתו ולקבל את הבמה שלו.

אז האם כל אדם צריך אתר? טוב, אולי לא ממש כל אדם. אבל כל מי שכותב כל כך הרבה בפייסבוק, וזה חלק גדול מאוד מהאנשים, הוא בוודאי צריך אתר. יש חלק שלם באתר שלי שנקרא "בנה אתר", שם אני מסביר עוד קצת על הרעיונות שלי בנושא הזה, ולכן אין לי טעם להרחיב פה.

אבל אני ממליץ לכל אדם ליצור לו פינה קטנה בעולם הדיגיטלי הזה, ואולי לדחוק עוד קצת את התאגידים עם הצנזורה ואמצעי המעקב שלהם. ובתור בונוס, מי שילמד לבנות אתרים כמו האתר הזה יבין גם את מה שכתבתי פה, ועד כמה התאגידים הגדולים הללו מסוכנים. זה בטח המאמר השלישי לפחות שלי בנושא הזה, אבל לא נורא, זה נושא מספיק חשוב כדי לכתוב עליו גם עוד כמה מאמרים. בנו לכם אתר. אתם תודו לי אחר כך.

ובעוד אני כותב את המאמר הזה אפל שוב נקנסה על פגיעה במתחרים הקטנים ממנה.

לעמוד השער
לעמוד הבית