מחשבות על "הבוקר שאחרי" מאת ניר מנוסי

13/02/2025

להגיד שהספר "הבוקר שאחרי" מאת הרב ניר מנוסי, שינה את חיי, זה דבר רב משמעות. קודם כל, כי כל ספר הגות שאני קורא מעורר בי רעיונות שחלקם קונים אחיזה רבה יותר, וחלקם פחות. ושנית, כי לפחות את התמונה הגדולה וגם חלק מהפרטים שמביא ניר מנוסי בספרו, כבר הכרתי. ניר מנוסי, שהוא חוזר בתשובה, כותב בעיקר לקורא החילוני אבל הספר שלו מתאים לכל אחד.

חלקו הראשון עוסק במהפכה המינית ובהשלכות שלה. חלקו השני מציע פתרונות לנזק העצום שהיא גרמה.

את הנתונים בחלק הראשון הכרתי בחלקם ובכל מקרה עם עובדות אי אפשר שלא להסכים. הפתרונות שמציע ניר מנוסי בחלק השני מצריכים קצת יותר עבודה, רובם המוחץ הגיוני להפליא, ואולי הייתי משייף שם כמה דברים. אבל בסך הכול זהו ספר משנה חיים שכדאי לכל אחד, רווק או לא, לקרוא בעצמו.

הנה כמה סיבות שבגללן שווה לקרוא:

אחת האבחנות המעניינות שניר מנוסי מציג בספר נוגעת לשיטת ההיכרות הנפוצה, שהוא מכנה "זליגה". כלומר, כניסה לקשר מתוך מחשבה לטווח קצר, אולי ללא היכרות מעמיקה, והישארות בקשר הזה פשוט מכוח האינרציה וחוסר רצון לחזור ל"שוק הבשר". אני חושב שכולם מכירים את השיטה הזאת. הבעיה בה היא שהרבה פעמים בהמשך הקשר הזה יכולה להתגלות אי התאמה שמובילה לפרידה, ואם זה לאחר נישואין, גם לגירושין. כשנמצאים בקשרים כאלה שוב ושוב ושוב פשוט נשחקים, ולדעתי גם זו תופעה שכולם מכירים. קשרים ראשונים מרגישים תמיד כמו סרט של דיסני, וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים ש"העולם האמיתי" קשוח יותר, וכל קשר הוא מעין על תנאי.

השיטה שניר מנוסי מציע היא לחשוב על העתיד עוד לפני שנכנסים לקשר. התובנה שלי היא אפילו מעבר לכך. כאשר אנחנו אומרים שאנחנו מאמינים באהבה, או שאהבה היא חשובה, למה אנחנו מתכוונים אם זה לא בא לידי ביטוי בעולם המעשה? זהו סיפורו של כל ערך או מידה טובה שאנחנו מחשיבים, אנחנו צריכים להתנהג בצורה ש"הולמת" את הערך הזה. האם "לזלוג" לקשר מתוך רצון לסיפוק בטווח הקצר, הוא דבר ההולם את האהבה? על ערכים אפשר עוד לדבר הרבה, ואולי עוד אדבר, אבל זו אחת המחשבות המעניינות שלקחתי מתוך ספרו של ניר מנוסי.

כעת, דבר נוסף שיש להעלות לדיון בעקבות קריאת החלק הראשון של הספר, בעיקר. בחלק זה מתאר הכותב את המהפכה המינית, מה הוביל אליה, מהן ההשלכות, מי תמך בה ומי התנגד. בעולם המערבי זהו שטח מסוכן. הרי לפי האינדיבידואליזם שעליו גדלנו, ובהתאם לחירות הפרט, מה הבעיה בכך שהמהפכה המינית יצרה בעיות? לכל אדם זכות על גופו, גם אני עומד מאחורי זה, אבל האם אנחנו יכולים או צריכים להקריב את החברה עבור חירות הפרט וזכותו של אדם על גופו? אמנם לאדם מותר לטעות, לעשן, לשתות אלכוהול, להזיק לגופו ולנפשו. אבל מה קורה כשאנשים רבים עושים זאת, ולאורך מספר דורות? בעיניי זו שאלה אתית, מוסרית, מובהקת. וגם לה ראוי להקדיש מקום בפעם אחרת.

אני מסיים את המאמר הזה בהמלצה, שוב, לקרוא את הספר "הבוקר שאחרי" מאת ניר מנוסי. ספר מעורר מחשבה, ולאמיצים, גם משנה חיים.

לעמוד השער
לעמוד הבית