על חוויית הכתיבה

24/04/2024

תפקידו של השמאן הוא לקשר בין עולם הרוחות לבין עולם בני האדם, ולהעביר הודעות בין הצדדים. במובן הזה, תפקידו של השמאן דומה מאוד לתפקידו של הכותב. הוא "מתחבר" לעולם רוחני יותר ומעביר מסרים לקוראים, אם כי זה אפשרי בדרך אחת בלבד, כידוע.

מי שהתנסה בכתיבה יודע שיש איזשהו שלב בו הדמויות, וודאי גם העולם הכתוב עצמו, מקבלים מעין חיים משלהם. הכותב לא יכול באמת לכתוב כל דבר, אלא הוא מוגבל על ידי ההיגיון הפנימי של העולם הכתוב ועל ידי תחושת האמינות שהעולם הזה אמור לעורר אצל הקוראים. במובן זה העולם הכתוב קיים כאובייקט מופשט, שהכותב "מתחבר" אליו כדי לכתוב על האירועים המתרחשים. עבור הכותב, כמו עבור השמאן, זו חוויה תודעתית של ממש.

נכון, לא כל כותב מגיע להתמזגות המוחלטת הזו עם העולם שהוא כותב, כדי להרגיש ממש בחוויה עצמה. לכן כדאי למי שרוצה לחוות את הדבר הזה, לגשת מוכן אל הדף ולדעת לשכוח מהכול. כמו בטקס מאגי, כדאי לפנות זמן בסוף היום ללא הסחות דעת, לשבת ולכתוב. וכשכותבים, צריך תמיד לעשות את זה ברצף ולתת למילים לזרום אל הדף כמו מים. לתת לדמויות לדבר ולפעול, לתת לעולם להתפתח. ומי שלא חווה את זה יופתע לגלות שהדברים האלה קורים כאילו מעצמם, ופתאום קורים בעולם אירועים שהכותב לא תכנן, והדמויות מדברות אליו ממש כאילו הן שם בחדר.

לא התכוונתי להציג כאן אמירה מטאפיזית, אבל אפשר לחשוב על חווית הכתיבה כעל חוויה כזו כדי להגיע למצב של זרימה ו"חיבור" כמעט מוחלט לטקסט הכתוב. בסופו של דבר, אמנם ספרים מספקים חוויות רבות לקוראים אותם, אבל ראשית כל ספר טוב, שהוא מספק חוויה יוצאת מגדר הרגיל לאדם הכותב אותו.

לעמוד השער
לעמוד הבית