אני

מילי שמידט

השאלה הלא נכונה

אחת השאלות שעומדות בפני מי שרוצה לפרסם ספר בישראל, היא האם לשלם עליו או לא. כלומר, האם לשלוח "להוצאות הגדולות" ולחכות לחוזה מבטיח או דווקא למצוא מוציא לאור עצמאי, קטן יותר, ולשלם לו על העבודה. החשיבה הזו מתבססת על השוק האמריקאי, שם, כמו בכל תחום, סופר הוא איש מקצוע שלעתים רבות מקבל תשלומים מההוצאה לאור בצורת מקדמות, כדי שיוכל לשלם הוצאות בזמן שהוא כותב עבורם ספרים. הוא "טאלנט". בישראל, שבה יש "סופרים" כמו זבל ומעט מאוד הוצאות לאור שנחשבות "גדולות", אין דילים מהסרטים שכאלה. פה, אם לא תשלם להוצאה קטנה תשלם להוצאה גדולה, ואם לא תשלם מראש תשלם כחלק מהתמלוגים שלך.

וזה מביא אותנו לשאלה הכן נכונה: לא "האם לשלם", אלא "כמה לשלם"?

נחלק את התשובה לשתי אפשרויות. או שהלכתם בעצמכם להוצאה צנועה יותר, או שהתקבלתם להוצאה גדולה, ברכותיי! נתחיל מכאן, כי את השטות הזו הרבה יותר קל להסביר.

כשאתם חותמים על חוזה עם הוצאה גדולה, אתם עובדים עם בעלי המקצוע שלהם. זה לא בהכרח רע, אבל זה תלוי בכמה שליטה אתם רוצים על הספר שלכם. אם אתם לא מפחדים לתת לעורך לחתוך ולקצוץ, ובסוף להכריע, אין בעיה. הרי לא חשבתם שהוצאה גדולה, שלוקחת הימור עליכם, תוציא ספר שהיא חושבת שלא יחזיר לה את הכסף, נכון? ככל שאתם משלמים פחות, כך יש לכם פחות שליטה, פחות עצמאות. החלטה שלכם.

יתכן גם שתאלצו לחלוק את התמלוגים עם ההוצאה. תמלוגים הם התשלום שמקבל הסופר ממכירת עותקים, אחרי שכל השרשרת שבדרך אליו לוקחת את שלה. זה נשמע נחמד, זול בעיקר, אבל רק אם אתם מוכרים שני עותקים, נכון? ככל שיימכרו יותר עותקים, כך ההוצאה תיקח יותר ממחיר הספר. אם הייתם מוכנים לעשות קצת עבודה ולמכור בעצמכם, הייתם לוקחים את הכול.

הוצאות קטנות מציעות מודל פשוט יותר: שלמו עכשיו, תדעו מה אתם מקבלים, וסיימתם. נכון שהוצאות קטנות יותר עלולות לקחת יותר כסף, וזה כי אין להן מספיק הון עצמי לממן את כל הספרים שהן מוציאות, אבל קודם כל, זה לא תמיד המקרה. ושנית, לפי המשפט הידוע "בעל המאה הוא בעל הדעה", אתם יודעים שהשליטה נשארת בידיים שלכם. העורך יכול להציע דברים, אבל לא להכריע עבורכם. אחרת פשוט לא תהיו שם.

כמובן, זה ספקטרום. יש הוצאות כאלה ויש הוצאות כאלה. עולם ההוצאות לאור יכול להיות מגוון מאוד בדרכים בהן הוא מבקש מכם כסף. וכן, יש הוצאות קטנות שגם הן רוצות שליטה מלאה ויחתימו אתכם על חוזה דרקוני יותר או פחות. אחרי הכול, הגבול בין "גדולות" ל"קטנות" הוא גמיש ואפילו די שרירותי.

בכל מקרה ההמלצה שלי היא לשמור על שליטה, ולקבל איכות. ואם צריך לשלם יותר בשביל זה, זה שווה את הכסף. צריכים מימון? לכו לעבוד. או השתמשו בשיטת המכירה המוקדמת כדי לממן את הספר, לפחות חלקית, אם לא במלואו.

ומיתוס אחרון לניפוץ: "שילמת למישהו כדי שהוא יוציא את הספרים שלך, לכן הספרים שלך לא שווים כלום. זה שוחד. הם לא באמת התקבלו להוצאה". לול. זה כל כך המאה התשע עשרה. קודם כל, לא כל מי שלוקח תשלום על העבודה שלו ירצה לקחת את התשלום הזה דווקא מכם. נסו להוריד את המכנסיים במסעדה פעם, וכשזורקים אתכם החוצה לצעוק "אבל אני לקוח משלם!"

גם למי שמקבל תשלום מהסופר יש סטנדרטים, והוא בוודאי לא חייב להוציא כל ספר שנוחת על סף דלתו. נכון, יש כאלה. לא כולם. זו האחריות שלכם לחפש הוצאה עם סטנדרטים ואיכות. מה גם, אין שום קשר בין תשלום על ההפקה, ההדפסה או אפילו השילוח, לבין איכות הספר. מה שקובע את איכות הספר הוא... איכות הספר. הפתעה. אתם יכולים לכתוב ספר נהדר, ראוי לפרס נובל, ולשלם עליו למוציא לאור קטן מתוך בחירה אישית. ואתם יכולים לכתוב ספר גרוע, ולהתקבל איכשהו לאיזו הוצאה כי הלקטור שלהם חשב שהספר שלכם יהיה טוב מספיק. ונתקלתי בשני המקרים. בטח קראתם פעם ספר גרוע, נכון? תהיתם איך זה שהוא התקבל להוצאה גדולה ומפורסמת? לפעמים האנשים שעובדים שם עושים טעויות. אין שום קשר בין כסף לאיכות, זה פשוט לא עובד ככה, ומי שאומר לכם אחרת או מזלזל בספר שיצא בהוצאה קטנה או באופן עצמאי, הוא פשוט טמבל. וגם כאלה אני מכיר.

קטגוריות:

לעמוד השער
לעמוד הבית