ייחודיות הכתיבה כמקצוע

26/05/2024

ההבדל בין ספרות לבין כל מקצוע אחר, אפילו יתר מקצועות האמנות, הוא רוחב היריעה. הסופר יוצר עולם, ובמילים אחרות, כדי להיות סופר צריך לחוות את העולם שאותו רוצים לתאר. החוויה הזו היא חוויה ייחודית לסופר, שחי למעשה מספר חיים: גם את העולם הממשי, האמיתי, וגם את העולם שאותו הוא מתעתד לכתוב. אותו עולם יכול להיות קטן מאוד, כמו סיפור פרטי בגוף ראשון, מצומצם. ואותו עולם יכול להיות גם רחב מאוד, כמו טרילוגיה שמסופרת ממעוף הציפור. כך הכותבים חווים את המציאות, כמציאות כפולה. אחת המשותפת להם ולשאר האנשים, ואחת שמצויה רק אצלם. וזו הנקודה שרצינו להדגיש, והיא, העולם שנחווה על ידי הסופר קודם לכתיבה שלו. כלומר, כדי להיות סופר בכלל, צריך לחוות עולמות אחרים.

אנחנו משתמשים במילה "עולם" במובנה הרחב ביותר. כלומר, תיאור בררני של מקומות, אנשים ושיחות, שלא בהכרח כולל את כלל הפרטים. ובמילים אחרות, גם "עולם" שכזה שהוא לכאורה העולם האמיתי שלנו, בהיותו תמיד מצומצם יותר מהעולם האמיתי, הוא בגדר "חדש". ואנו לא מתכוונים ש"עולם אחר" פירושו עולם פנטסטי הכולל חייזרים או דרקונים, עתיד או עבר מומצאים כלשהם. כל צמצום של העולם האמיתי לחווייתן של מספר דמויות או אפילו של דמות אחת, יוצר מעין "עולם אחר".

כך החוויה קודמת לכתיבה, כפי שהרעיון קודם למעשה. ראשית יש עולם כלשהו, שיחות המתנהלות בין אנשים, שחווה הסופר. ורק אז הוא יכול ללכת ולכתוב אותו. למעשה, נראה שהוא כפוי לכתוב אותו. מאחר שכתיבה בסופו של דבר היא עניין של הבעה אישית ואין לה תכלית נוספת אלא רק "להביא לידי ממשות" את נפשו של הכותב, אם כן, כאשר אדם חווה כך עולם מקביל שכזה נראה שאין לו ברירה אלא לכתוב אותו, כמעין דרך להעניק לו ממשות כלשהי, אפילו תהיה זו ממשות קלושה ביותר של מילים.

אם כן, העולם כופה את עצמו על הסופר כרעיון, והסופר מוכרח להוציא אותו מן הכוח אל הפועל. ראשית, זה מדגיש את ייחודיותו של הסופר מבין שלל העיסוקים בעולם. ושנית, התובנה הזו מעלה שאלות גדולות מעולם המטאפיזיקה והפילוסופיה, כמו, האם העולמות הכתובים באמת מתקיימים בלעדינו וכופים את עצמם עלינו? או האם בכלל רעיונות כופים את עצמם על האדם, והוא יצירתם, לא פחות ואולי יותר מאשר הם עצמם יצירתו?

אבל זה כבר חורג מנושא הרשומה הזאת, ובכלל.

לעמוד השער
לעמוד הבית