מהו האינטרנט ודברים שכדאי לדעת

20/06/2024

כשהייתי ילד האינטרנט היה מקום קסום, מהרבה סיבות, אבל בפרפראזה על אמירתו הידועה של ארתור סי קלארק: "כל קסם שמשתמשים בו מספיק זמן הופך לשגרה אפורה ומשעממת". כמה אנשים היום מכירים או חושבים בכלל על קסם האינטרנט? במיוחד כשהאינטרנט היום הוא כמו אוויר לנשימה, ואנחנו לא יכולים להתנתק ממנו. מילולית, אגב, הסמארטפון שלכם מחובר תמיד לכל מקום, זה רע מאוד, ועוד נדבר על זה.

אז מהו האינטרנט?

למי שלא יודע, האינטרנט נוצר בשנת 1969 על ידי סוכנות צבאית השייכת למחלקת ההגנה של ארצות הברית, DARPA שמה, ושימש במקור לקישור בין מחשבים למטרות מחקר באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. התקשורת נעשתה באמצעות פרוטוקול, או אוסף של נהלי התנהגות המגדירים מה מותר ומה אסור, בשם TCP/IP. הרשת הראשונה לא נקראה "אינטרנט", אלא ARPANET, והיא הייתה יכולה להמשיך לתפקד גם אם חלק ממנה נהרס.

זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שבה מכונות יכלו לתקשר אלה עם אלה, והמחשבים עושים כך עד היום. כל תקשורת בין מחשבים נעשית בהתאם לפרוטוקול מסוים ועל ידי בקשות ותגובות לבקשות. כדי ליצור את התקשורת המחשבים משתמשים במה שנקרא "לחיצת יד תלת כיוונית". כן, מחשבים באמת מדברים אלה עם אלה, ומי שמבוגר מספיק זוכר את צליל החיבור שלו לאינטרנט באמצעות המודם בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים. ככה מחשבים מדברים.

מחשב היא המכונה הראשונה של האדם שמסוגלת לפעול כמעט עצמאית, ולתקשר עם מכונות דומות לה. כל זה מרשים מאוד, אבל מה שמרשים עוד יותר הוא שהמכונה הזו מאפשרת גם לנו, בני האדם, לתקשר אלה עם אלה דרכה. ככה נוצר האינטרנט: אוסף של מחשבים שמחוברים אלה אל אלה, בכבלים פיזיים ממש, ומסוגלים לדבר ביניהם כדי להעביר ולאצור מידע.

בזכות האינטרנט אנחנו יכולים לתקשר עם אנשים מכל רחבי העולם, ולתקשורת הזו פנים רבות: חברויות, עסקים, שיתוף מידע, וכן, גם פעילויות תוקפניות.

להיות מחובר לאינטרנט פירושו, למעשה, להשאיר את דלת הבית שלך פתוחה לאור יום ברחוב הומה אדם. כמה מאיתנו באמת עושים את זה בבית שלהם? כנראה שלא הרבה, ומסיבה טובה. כשהמחשב שלך מחובר לאינטרנט, הוא פגיע לכל שאר השחקנים בעולם שיכולים להיכנס אליו ולעשות בו מה שהם רוצים. לכן אני מתחבר לאינטרנט רק כשאני רוצה להשתמש בו ובכל שאר הזמן אני מנותק, וזו ההמלצה שלי גם לכל אדם אחר. אחרי הכול, קסם נשאר קסם רק אם משתמשים בו רק כשבאמת צריכים.

יש לי המלצה נוספת. מקובל בימינו להעלות הרבה מאוד מידע אישי לאינטרנט, באופן וולונטרי. לא ברור איך, אבל האינטרנט הפך למרחב של אקסהיביציוניזם כמעט חסר מעצורים. שם פרטי ושם משפחה, גיל, כתובת ומקום מגורים, מקצוע, מקום עבודה, מספר טלפון, תמונות פנים וגוף, תמונות של הבית, תמונות של חפצי ערך, מיקום נוכחי, והרשימה עוד ארוכה. הרבה מידע אישי נמצא באינטרנט גם באמצעות צד שלישי. למשל, כשהבנקים פתחו לעצמם אתרי אינטרנט, הם העלו לאינטרנט את כל המידע על כל החשבונות שלהם. מספר החשבון שלכם, נניח, מסתובב היום איפשהו באינטרנט.

ההמלצה שלי היא לחזור לימים הישנים והטובים, שבהם אקסהיביציוניזם שכזה נחשב למעוות. אין שום סיבה לפרסם כל דבר שאתה עושה ברשת, ובטח לא מידע אישי או פרטי. פשוט אין סיבה. ואם אין סיבה מספיק טובה כן לעשות משהו, ברירת המחדל היא לא לעשות אותו. חשבו טוב מה אנשים ברשת, לא רק אלה שאתם בקשר איתם, אמורים להיות מסוגלים לדעת עליכם. בבלוג הזה אני כותב מאמרים בנושאים שמעניינים אותי, חלקם מופשטים יותר וחלקם פחות, אבל לא תמצאו בו שום דבר על מה שקורה בחיים הפרטיים שלי. למעשה, מי שיכיר אותי רק דרך הבלוג הזה, לא יידע עליי כמעט שום דבר.

סמארטפונים הם הבעיה הכי גדולה. כמו שאמרנו, האינטרנט הוא רשת של כבלים פיזיים שמחברים בין מחשבים. הכבלים האלה עוברים מתחת לאדמה ומרשתים את כל העולם. זה פשוט מדהים. אבל מה שיותר מדהים הוא הוויי-פיי, האינטרנט האלחוטי ש"זורם באוויר" דרך אנטנות. נשמע קסום באמת, לא? הסמארטפונים שלנו מסוגלים להתחבר לאינטרנט המעופף הזה באופן אוטומטי, אבל הם לא מסוגלים להתנתק ממנו. עשו ניסוי: כבו את הוויי-פיי בסמארטפון ונסו לגלוש לאתר כלשהו בדפדפן. אתם מחוברים לאינטרנט, נכון? זו החבילה שלכם. אבל הסמארטפון שלכם לא מחובר לשום כבל בשביל שזה יקרה. אתם עדיין מחוברים לאינטרנט המעופף, האלחוטי, שמקיף אתכם מכל עבר. דלת הבית שלכם פתוחה לכל העולם, כל הזמן, בלי הפסקה.

הדבר המטורף הזה אומר שכל מי שמחזיק בידו סמארטפון, נמצא בסיכון לחטוף התקפה מכל אדם בעולם. נבהיר קצת את הביטוי המוזר הזה, "הדלת שלכם פתוחה". איזו דלת? החיבור לאינטרנט הוא הדלת למחשב שלכם, לסמארטפון שלכם, ולכל המידע שלכם ששמור עליו. גם אם המידע הזה לא נמצא באינטרנט, הוא חשוף לכל איום. לאנשים יש מגננה טבעית כנגד זה: "למה שמישהו יאיים עליי? אני לא עושה שום דבר", וזו טענה טובה מאוד כשמדובר על שחקנים ממשלתיים. לממשלה אין צורך לעקוב אחריכם, כרגע, כל עוד לא עשיתם שום דבר שמבחינתה מצדיק את זה.

אבל לשחקנים פרטיים שמחפשים כסף קל ומהיר, או סתם התעללות מתוך סדיזם, כל אדם בעל סמארטפון ומחשב שמחובר לאינטרנט 24/7, הוא מטרה נייחת. יש הרבה מה לעשות כנגד זה, אבל זה כבר גדול מדי למאמר הזה. מה שחשוב בעיקר הוא, להתנתק מהאינטרנט כשזה אפשרי, לא לפרסם כל כך הרבה מידע אישי באינטרנט, וגם לא לשמור אותו על המחשב או הסמארטפון. אגב, המצלמות שלי מכוסות בנייר דבק אטום באופן קבוע. למי ששואל, אין לי מצלמה בפלאפון. האנושות חיה מספיק טוב במשך מיליוני שנים גם בלי זה.

לעמוד השער
לעמוד הבית