אני

מילי שמידט

האם שווה לכתוב?

היצירה האמנותית היא אולי פסגת המעשה האנושי. בעוד שרוב מעשי האדם נועדו לספק צרכים ביולוגיים פשוטים יותר ופחות, כמו צורכי הגוף, נוחות, יעילות וכיוצא באלה, היצירה האמנותית היא, לכאורה, חסרת תועלת מעשית. למעשה, היא מועילה אך ורק לפיתוח הדבר החשוב ביותר, שבלעדיו אין חיים אנושיים ואפילו אין חיים כלל, הוא הנפש האנושית.

ספרים מפתחים את החשיבה והדמיון, וחשוב מכל, הם מאפשרים לנו לראות את העולם דרך עיניו של אחר. הם הופכים אותנו לאמפתיים יותר, ומכאן לאנושיים יותר. אבל יש עוד.

ספרים מאפשרים לכותב אותם ליצור מעין עולם עשוי מילים, להבדיל מעולם של חומר. בעולם המילים יש מראות, צלילים, תחושות, ומחשבות. כלומר, זהו עולם בדמותה של נפש אנושית. הכניסה לעולם הזה, אם כן, היא עזיבת עולם החומר לטובת עולם שהוא כולו רוח, שאי אפשר לתפוס אותו בידיים, אבל אפשר להתהלך בו לכאן ולכאן ולחוות אותו דרך התודעה עצמה.

ספרים הם אחת הדרכים הכי מוצלחות שיש לאדם, ליצירה, לחקר ולגילוי של העולם הפנימי. למעשה, אולי יותר מכל צורת יצירה אחרת, ספרים הם אלה שמאפשרים לנו להבין את האדם ולחוות אותו. כמות הספרים המתפרסמת לא חשובה, מפני שספר הוא חווית חייו של אדם, אינדיבידואל, שמתקיים ולא התקיים מעולם ולא יתקיים עוד. ספר טוב יכול להיות כרטיס הכניסה לנפשו של אחר, ולכן כל מי שכותב את חייו ואת נפשו, יכול להוציא ספר.

לא כל הספרים עושים את זה, או אולי מוטב להגיד, לפעמים דלות הספר מעידה על דלות הנפש שכתבה אותו. אבל אם הנפש עמוקה, וכך גם העולמות הנבראים ממנה, כדאי שהיא גם תכתוב.

קטגוריות:

לעמוד השער
לעמוד הבית